בג״ץ דחה על הסף עתירה של אב שלקח את בנו בן ה־15 לחו״ל בהיתר של בית הדין הרבני ולא החזיר אותו במועד שנקבע, והשאיר על כנו קנס של 500 ש״ח לכל יום. לכל הורה שחושש מחטיפת ילדים לחוץ לארץ המסר כפול: הסכמה לנסיעה צריכה להיות מעוגנת בהחלטה או בהסכם, עם מועד חזרה וערובה, וכשהמועד עובר פועלים מיד, בערכאה שנתנה את ההיתר ובמסלול של אמנת האג.
על פסק הדין דיווח איתמר לוין בביזפורטל ב־11.11.2026. את פסק הדין כתבה השופטת רות רונן, והשופטים יעל וילנר ואלכס שטיין הצטרפו אליה. ענייני משפחה נדונים בדלתיים סגורות, ולכן גם כאן הצדדים מתוארים לפי תפקידם בלבד.
מה קרה בתיק
לפי הדיווח, בני הזוג נישאו ב־2011 ונולדו להם שני ילדים, כיום בני 15 ו־9. הליכי הגירושין נפתחו ב־2021. במסגרת הדיון בהחזקת הילדים התיר בית הדין הרבני האזורי לאב לצאת עם הבן הבכור לחו״ל, בשני תנאים: שיחזיר אותו עד 1.9.2026, ושיפקיד 50,000 ש״ח.
המועד חלף, האב והבן נשארו מחוץ לישראל, והאב הודיע שאינו מתכוון להחזיר את הבן. ב־9.9.2026 הטיל עליו בית הדין האזורי קנס של 500 ש״ח לכל יום בשל ביזיון. בית הדין הרבני הגדול סירב לדון לגופן בבקשות שהגיש האב, בנימוק שעשה דין לעצמו ואינו בא בידיים נקיות. האב עתר לבג״ץ נגד ההחלטות.
מה קבע בג״ץ
בג״ץ אינו ערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים. הוא מתערב בהחלטותיהם רק במקרים חריגים של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, והשופטת רונן כתבה כי ״לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים״.
לב ההכרעה הוא עקרון הניקיון כפיים. מי שפונה לערכאה שיפוטית נדרש לכבד את החלטותיה, וככל שהתנהלותו חמורה יותר, גוברת הנטייה לדחות את טענותיו בלי לברר אותן לגופן, כפי שנעשה בעניינם של סרבני גט. בג״ץ ראה במעשי האב דין עצמי מהחמורים שיש, הפוגע קשות באם, בילדים ובשלטון החוק. הוא הוסיף שבקשה מאוחרת של האב בעניין איזון המשאבים נדונה לגופה, ולכן הפגיעה בזכויותיו הדיוניות מצומצמת.
לפני שמסכימים לנסיעה: צו עיכוב יציאה מהארץ לקטין
הלקח הראשון נוגע לשלב שלפני הנסיעה. הורה שחושש שהילד לא יוחזר יכול לבקש מבית המשפט לענייני משפחה צו עיכוב יציאה מהארץ לקטין. לפי אתר כל זכות, בקשה כזו פתוחה להורה שהאפוטרופסות שלו על הילד לא הוגבלה ולא נשללה, ובדרך כלל אין צורך להראות עילה מיוחדת. הסרת הצו, לנסיעה אחת או לתמיד, טעונה הסכמה של שני ההורים. בהיעדר הסכמה מכריע בית המשפט, והתרת נסיעה כרוכה לרוב בערבויות כספיות מצד ההורה שמבקש לנסוע.
כל זכות מונה שיקולים שבית המשפט בוחן: גיל הילד, הקשר שלו להורה שנשאר בארץ, סימנים לכוונה להגר, נסיעות קודמות וחזרה מהן, והשאלה אם המדינה שאליה נוסעים הצטרפה לאמנת האג. ההיתר בפרשה הזו, עם מועד חזרה ופיקדון, הוא מנגנון מהסוג הזה, והוא ממחיש גם את גבולותיו: פיקדון מרתיע, אבל אינו מחזיר ילד. מי שמנהל מחלוקת על משמורת וזמני שהות ומתבקש להסכים לנסיעה, צריך לברר מראש לאן הילד נוסע, לכמה זמן, ומה יקרה ביום שאחרי המועד.
חטיפת ילדים לחוץ לארץ ואמנת האג
כשהילד כבר בחו״ל ולא הוחזר, הזמן הוא הגורם המכריע. חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ״א־1991, נתן לאמנה תוקף של חוק בישראל. לפי סעיף 3 לאמנה, חטיפה אינה רק הוצאה של ילד שלא כדין, אלא גם החזקתו במדינה אחרת בניגוד לזכויות המשמורת לפי הדין של המדינה שבה גר דרך קבע, כשהזכויות האלה הופעלו בפועל. נסיעה מוסכמת שלא הסתיימה בחזרה עשויה אפוא להיכנס להגדרה.
לפי סעיף 12 לאמנה, כשההליך נפתח בתוך שנה מההוצאה או מההחזקה שלא כדין, הערכאה במדינה שבה נמצא הילד תורה על החזרתו לאלתר. גם אחרי שנה מורים על ההחזרה, אלא אם הוכח שהילד השתלב בסביבתו החדשה. סעיף 13 קובע חריגים, ובהם הסכמה או השלמה בדיעבד של ההורה שנשאר, סיכון חמור לילד, והתנגדות של ילד שהגיע לגיל ולבגרות שבהם ראוי להתחשב בדעתו. לפי סעיף 4, האמנה חדלה לחול כשהילד מגיע לגיל 16, ולכן אצל מתבגרים כל שבוע נספר.
בישראל, לפי סעיף 4 לחוק, היועץ המשפטי לממשלה הוא הרשות המרכזית לביצוע האמנה. כשילד הובא לישראל שלא כדין, לפי סעיף 6 התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי. האמנה חלה רק בין מדינות שהצטרפו אליה, ולכן זהות המדינה שאליה נלקח הילד קובעת את המסלול כולו.
מה עושים כשמועד החזרה עבר
פועלים בלי להמתין: שומרים את ההחלטה או ההסכם שקבעו את מועד החזרה, פונים לערכאה שנתנה את ההיתר, ובודקים מיד אם המדינה שבה נמצא הילד צד לאמנת האג. לפי כל זכות, בקשה דחופה להבטחת הקשר בין הורה לילד אפשר להגיש בכל עת, גם בזמן הליך של יישוב סכסוך, ובמקרה חריג שבו ההמתנה תגרום נזק, בית המשפט לענייני משפחה ידון בה בתוך 14 ימים. מי שנמצא באמצע הליך כזה יכול לבדוק את המועדים שלו במחשבון המועדים ביישוב סכסוך.
מחלקת דיני המשפחה של המשרד, בניהול עו״ד קימברלי בל, יכולה לבדוק את המקרה שלכם, לפני נסיעה מתוכננת או אחרי שמועד החזרה כבר עבר.
שאלות ותשובות
מי יכול לבקש צו עיכוב יציאה מהארץ לקטין?
לפי אתר כל זכות, הורה שחושש שההורה השני ייקח את הילד לחו״ל ולא יחזיר אותו, ובלבד שהאפוטרופסות שלו על הילד לא הוגבלה ולא נשללה. הבקשה מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה, ובדרך כלל אין צורך להראות עילה מיוחדת. הסרת הצו טעונה הסכמה של שני ההורים או החלטה של בית המשפט.
האם השארת ילד בחו״ל אחרי נסיעה מוסכמת נחשבת חטיפה?
היא עשויה להיחשב כך. לפי סעיף 3 לאמנת האג, שקיבלה בישראל תוקף של חוק ב־1991, גם החזקה של ילד במדינה אחרת בניגוד לזכויות המשמורת לפי הדין של מקום מגוריו הקבוע היא החזקה שלא כדין, כשהזכויות האלה הופעלו בפועל. לפי סעיף 13, הסכמה או השלמה בדיעבד של ההורה השני עשויות לשמש טענת הגנה.
מה עושים אם ההורה השני לא החזיר את הילד מחו״ל?
פועלים מהר. אם המדינה הצטרפה לאמנת האג, פונים לרשות המרכזית, שבישראל היא היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 4 לחוק), וההחלטה על ההחזרה מתקבלת בערכאה המוסמכת במדינה שבה נמצא הילד (סעיף 12 לאמנה). כשההליך נפתח בתוך שנה מההוצאה או מההחזקה שלא כדין, יש להורות על החזרת הילד לאלתר, והאמנה חלה עד שהילד מגיע לגיל 16.
מקור: ביזפורטל, 11.11.2026; חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ״א־1991, באתר הכנסת, 20.5.1991; כל זכות: הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ לקטין, נבדק 12.11.2026; כל זכות: הליכים דחופים להבטחת הקשר בין הורים וילדיהם, נבדק 12.11.2026